הסיפור שלי

איך הגעתי לעולם העיצוב? הרי נולדתי בקיבוץ, ילדה טובה, למדתי בשלושה בתי ספר במקומות שונים בארץ. ציירתי המון, כבר בגן חובה כיכבו ציורי על הקירות. במסיבת סיום, עת סירבו לתת לאבי מציורי – הוא המורה לכימיה, לא הבין זאת ופשוט לקח הציורים. 

מוזיקה תפשה ותופשת מקום חשוב בחיי. ניגנתי כינור ושרתי אופרה וכל העת המשכתי לצייר, לתכנן ולעצב פריטים שונים. 

עת היה עלי להחליט אם ללכת לנח"ל או לצבא בחרתי בצבא. שש שנות שרות בצבא (לא במשיכה אחת) כשבין לבין לימודים אקדמיים לתואר ראשון ושני בגיאוגרפיה פיזית, הטביעו חותמן.

שבע שנים עבדתי במחלקה לזיהוי פלילי כראש תחום גאולוגיה משפטית. כמזון לנשמה המשכתי לשיר במקהלה של מוזיקה קלאסית, אף הציור עדיין שימש מקום מפלט, כך גם תפירה ועיצוב בקנה מידה ביתי. בתום תקופה הקשורה לפענוח כחלק השייך לעולם הפשע, החלטתי שדי, מספיק. גמל בי הרעיון לתעל את הידע שצברתי ממדעי הטבע ומז"פ, לשימור מבנים ועיצוב פנים.  נסעתי ללסטר באנגליה במטרה ללמוד ולהשתלב שם בשימור מבנים. למה לאנגליה? כי רק שם (בתחילת שנות ה90) הבינו שמישהי כמוני בשנות השלושים ו.. לחייה שבאה ממדעי הטבע יכולה ומסוגלת לעבור בהצטיינות יתירה לימודים לתואר שני בעיצוב פנים כשנושא התזה – שימור מבנים בליפתא....(פאתי ירושלים)

כמעט הצלחתי להישאר באנגליה, אלא שאהבת בת לאם ניצולת שואה שחלתה, החזירה אותי לישראל.

10 שנים עבדתי כשכירה במשרדים שונים ובתחומי עיצוב ושימור מבנים. או אז הגיע הרגע בו אולצתי (וטוב שכך) לעזוב. אף אם במקביל זכיתי לתכנן באופן עצמאי משרדים, בית וכד'. 

לפני 20 שנה המשכתי בדרכי כמתכננת עצמאית לחלוטין בפרויקטים מגוונים, מתכנון תכנון ותיעוד מבנים לשימור, ועד פנים של משרדים, מרפאות, דירות ובתי פרטיים.

עיניים שלא התעייפו מלחפש מחט בערמת שחת, עיניים שעסקו שנים רבות ב"מצא את ההבדלים", הן העיניים של תשומת לב לפרטי פרטים. עם ההבנה בחומרים ועם עיניים כאלה, המשלבות ראיית צרכי הלקוח ושילובו בתהליך התכנון, מצעידים לשביל התכנון הנכון, המוקפד ואף יוצא הדופן.